רקע:
בפניי בקשת חייב למתן צו כינוס לנכסיו, על רקע התנגדות הכונ"ר למתן הצו.
אין חולק, כי בעבר הגיש החייב בקשה לפשיטת רגל - פש"ר 3468/07, במסגרתה ניתן צו לכינוס נכסיו (להלן: "
הבקשה הראשונה").
עוד אין חולק, כי ביום 18.5.08, ביטל בית משפט את צו הכינוס שניתן לחייב, בקובעו, כי החייב לא הניח תשתית ראייתית, ולו לכאורה, התומכת בטענתו כי חובותיו נוצרו בתום לב ועל כן, הוא ראוי להגנה מכוח פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ס - 1981 (להלן: "
הפקודה").
בהחלטה הנזכרת נקבע, כי החייב נהג בחוסר תום לב וניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל.
בבקשה דנן (להלן: "
הבקשה השניה"), מבקש החייב לפתוח, פעם נוספת, בהליכי פשיטת רגל.
הכונ"ר בהתנגדותו למתן צו הכינוס טוען, כי זה מכבר, קבע בית המשפט, כי החייב נהג בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל ואין בבקשה זו, משום טענה של החייב, בדבר שינוי נסיבות, המצדיקות עיון מחדש באותה החלטה. בהתנגדותו, מפנה הכונ"ר לפירוט חובות החייב, כפי שנכללו בבקשתו למתן צו כינוס, ממנו עולה, כי רובם המכריע של החובות המדווחים ע"י החייב נוצרו, עובר להגשת הבקשה הראשונה. עוד נטען, כי רק החוב על סך 54,000 ש"ח, לטובת חב' עמיגור, נוצר לאחר ביטול הליכי פשיטת הרגל.
באשר לחובות האחרים, טוען הכונ"ר, כי קיים מעשה בית-דין שלפיו, חובות אלו נוצרו בחוסר תום לב ובאין טענה בדבר שינוי נסיבות, אין מקום ולא הצדקה לשנות מההכרעה שניתנה במסגרת הדיון בבקשה הראשונה.
הכונ"ר מטעים וטוען, כי לבקשתו הקודמת של החייב, צורף הסכם עם גרושתו וכן פסק דין של בית הדין הרבני באשדוד, מיום 13.1.05, לפיו חוייב החייב במזונות בשיעור של 500 ש"ח לבנו הקטין, אלא שבבקשתו הנוכחית, מציין החייב כי הוא משלם מזונות בסכום של 1,700 ש"ח, ללא צירוף כל אסמכתא, המורה לו, ע"פ דין, לשלם הסכום האמור.
אם לא די בכך, הרי שלבקשתו הקודמת, צירף החייב אישור מאת המוסד לביטוח לאומי, לפיו נקבעו לו אחוזי נכות (27 אחוז ליתר דיוק) לצמיתות, החל מיום 1.6.06, אלא שבבקשתו הנוכחית, החייב ממלא פיו מים, ונמנע מלציין דבר הכנסה זו.
בתגובתו להתנגדות מטעם הכונ"ר, כמו גם בתצהיר משלים מטעמו, אשר הוגש בהמשך לדיון מיום 27.4.11, התייחס החייב לאופן יצירת החובות שנכללו בבקשתו הראשונה.
בטענות אלה, אין כדי להצדיק עיון מחדש בהחלטה שלא עמדה במבחן הערעור וזה מכבר, הפכה לחלוטה.
באשר לחוב שנוצר כלפי חב' עמיגור, החייב טוען כי המדובר בחוב שאין להטילו לפתחו וכי כשלו ניסיונותיו להסביר לנציגי חב' עמיגור כי אחיו של החייב, הוא זה המתגורר בפועל בנכס, ולכן אין מקום ואין הצדקה לנקוט הליכי פינוי כנגד החייב.
באשר לטענה כי קיימות סתירות בין בקשתו הקודמת לבין בקשתו הנוכחית, לעניין דמי המזונות, טוען החייב כי כאשר ניתן פסק המזונות, הוא היה בחזקת אדם מובטל ומשהתחיל לעבוד, גדלו דמי המזונות עד לסך של- 1,700 ש"ח בחודש. אכן צורפה אסמכתא בחתימת ידה של גרושתו, המאשרת ביצוע התשלומים. יצוין כי לשיטת החייב, כל עוד בנו לומד ו/או עד גמר שירותו הצבאי בצה"ל, לפי המאוחר, הוא מחויב בתשלום מזונותיו.
באשר לאי ציון דבר הכנסתו מקצבה, החייב טוען כי לא הייתה לו כוונה להטעות או לחמוק ממסירת מידע, אלא שהניח כי הכונ"ר יודע עובדה זו, עוד ממועד הגשת הבקשה הראשונה ולכן, לא טרח לציינה במסגרת בקשתו הנוכחית.
לסיכום טענותיו טוען החייב, כי הוא שרוי במצוקה כלכלית של ממש וכי לדידו, חוסר תום הלב, אותו מציין הכונ"ר, אינו בעוצמה ובמידה המצדיקים שלילת זכאותו של החייב ליהנות מהגנות פקודה זו.
עד כאן העובדות המשמשות כרקע לבחינת טענות הצדדים.
דיון:
עיינתי בבקשת החייב, בתצהיר המשלים מטעמו, בהתנגדות הכונ"ר ובמסמכי הבקשה הראשונה, לרבות בהחלטת השופטת אבניאלי ומסקנתי, כי דין בקשת החייב להידחות.